הצבת גבולות

תארו לכם שמישהו היה מרביץ לחבר שלכם. מה האינסטינקט שלכם היה מורה לכם לעשות?
ואם חלילה מישהו היה מרביץ לבן משפחה שלכם. מה אז הייתם עושים? הרגש הטבעי והבריא אומר- להגן עליו ולהתלונן על התוקף.
עכשיו בואו נעבור למרחב הציבורי– תארו לכם שיש מתקפה מכוערת ומבזה כלפי ציבור יקר במדינת ישראל, שמחרף את נפשו במלחמה, ועיתונאים משחירים את אותו ציבור, טוענים שהוא נלחם בגלל שהוא יודע שלא יאבד את מקום עבודתו, מבזים את רבותיו, את האידאליסטיים שמוסרים נפשם בהתיישבות, את הגרעינים התורניים ועוד. מה האינסטינקט שלכם אומר?

סוג התשובות שאני שומע זה:
"אלו פרפורי הגסיסה של השמאל" – ביטוי שאני שומע כבר 20 שנה. לא ידעתי שגסיסה לוקחת כל כך הרבה זמן.
"צריך לרחם עליהם"– גם על מי שמפיץ שקרים על המשפחה שלך צריך לרחם?
"צריך להגביר אהבת ישראל"– בוודאי אהבת ישראל זה טוב, אבל איך זה עוצר את ההסתה והשקרים? גם מי ששורף לך את הבית אתה עוצר עם אהבת ישראל?
"אחדות זה הערך הכי חשוב"- אדרבה, בגלל שאחדות היא הערך הכי חשוב, צריך לעצור את מי שמפורר אותה.
לא רק הדתיים, החרדים והימין מחוייבים באהבת ישראל ואחדות- אלא גם השמאל והתקשורת.

אם אתם מוצאים את עצמכם מטיפים רק לדתיים וימניים על אהבת ישראל, אבל על השמאל אתם "מלמדים זכות", כדאי לעשות בדק בית. מוסר זה משהו שחייב לחול על כולם. גבולות השיח שייכים לכולם.
מהמחקר הקצר שעשיתי, "לימודי הזכות" על השמאל הרדיקלי באים מ2 סיבות- רגשי עליונות, או רגשי נחיתות.
רגשי העליונות אומרים: אנחנו לא כמוהם, אנחנו יותר טובים מהם, לכן לא צריך להתייחס אליהם, אם נתעלם זה יחלוף.
הבעיה שאותם רגשי עליונות מעורבים עם נאיביות קיצונית. הם מסיתים במשך עשרות שנים וזה לא חולף, זה פוגע בדתיים ושופך את דמם. לשון הרע כידוע הורג. התעלמות מהנזק המתמשך היא לא פיתרון אלא המשך הנזק.
שילוב של רגשי עליונות עם נאיביות יוצר טהרנות, הצדקנים הטהרנים תמיד קובלים נגד הדתיים והחרדים, ולא נגד השמאל.
רגשי הנחיתות אומרים: יש שם אנשים גדולים, הם מסרו את הנפש למען הקמת המדינה ויש להם אידאליים גדולים.
אז מה? זה מתיר להם לשפוך דם?

זה כמו שנאמר שמי שנלחם במלחמה הזו, מותר לו לרצוח אנשים או לשדוד בנק, כי הוא אדם גדול. גם אנשים גדולים יכולים לשבת בכלא. ולא כולם בשמאל מקשה אחת, בעיקר לא אנשי התקשורת.
הדתיים מביאים כראייה את "מאמר הדור" של הרב קוק, שהוא אומר שאנשים בדור הם אידאליסטיים.
כחילוני לשעבר אני זוכר שהדתיים אמרו לי שהנשמה שלי שייכת למאמר הדור, ואז כשחזרתי בתשובה הפכתי ל"סתם דתי". אם אתה מביט על כל השמאל כמאמר הדור, ואת הדתיים אתה רואה כאנשים שלא שייכים לשם- יש לך רגשי נחיתות לאליטה חילונית.

המבט על השמאל צריך להיות בגובה העיניים, בלי רגשי עליונות ובלי רגשי נחיתות. כשמישהו מסית נגדך, תוכיח אותו בחריפות, תתלונן עליו, ותכתוב נגדו.
ככה אינסטינקט בריא נראה.
לא מדובר בהגנה רק על הדתיים, אלא גם גם על חילונים ימניים, מסורתיים, חרדים ו"ביביסטים"- כל מי ששייך למחנה הלאומי והיהודי ומושמץ בלי סוף. גם הם "מאמר הדור"
עכשיו תקראו שוב את הדברים שכתבתי כאילו חילוני שמאלני כתב אותם, ותגידו אם הם יותר משכנעים מאשר "סתם דתי שכותב".