1. זהו אחד המושגים הכי חשובים בתקשורת ההמונים. זה בעצם קובע לכם את סדר העדיפויות במה להתעסק כשאתם מדברים על האקטואליה. תארו לכם שאתם מגיעים לסופר לקנות לחם, חלב וביצים אבל המוכר החכם שם אותם בסוף הסופר, כדי שתראו את כל מה שהוא רוצה שתקנו. אתם רואים מוצרים עם מבצעים כל כך נוצצים, חלקם אתם בכלל לא צריכים אבל "זה מבצע מטורף, אז למה שאצא פראייר?", סיימתם את הקנייה, אתם חוזרים הביתה והילדים שואלים "איפה הלחם והביצים?" ופתאום אתם קולטים שמישהו אחר החליט בשבילכם מה חשוב. מביך לא?
כך זה בדיוק בתקשורת- ייתכן ואתם חשבתם שנושא א' זה חשוב, אבל הם יקבעו להם במה להתעסק (מיטיבי לכת חפשו בויקפדיה "קביעת סדר יום").
2. בעולם מתוקן, התקשורת עוסקת בסדר יום שמשרת את הציבור. במציאות צינית, כאשר רוב התקשורת נראית כמו מפלגת שמאל-רדיקלי אחת גדולה, שאינה מייצגת את העם, סדר היום שלהם קובע דבר אחד- הפלת שלטון העם על ידי נציגיו, מה שנקרא "בחירות עכשיו!!".
3. הפלת ממשלה זהו דבר מאוד מסובך, במיוחד בזמן מלחמה, לכן צריך לנגן על העצבים הכי רגישים של החברה הישראלית, לבנות על דתיים שיצטרפו לשקר הזה, ולהעצים סכסוכים. לפני המלחמה זה היה קמפיין "ביטול הדמוקרטיה" על ידי הטענות כלפי הרפורמה המשפטית, הכוללות קריאה לסרבנות המונים -כי אם אין דמוקרטיה למה שנשרת?! "החוזה הופר!" כלשונם. אבל בזמן המלחמה יש קמפיין חדש "חייבים לגייס את כולם!"- העומדים בראש הקמפיין אלו אותם אנשים שעודדו סרבנות. אף אחד בתקשורת לא מאתגר אותם לרגע עם המסרים הסותרים. יש כאן קמפיין משותף לנהל.
4. אחרי טבח שמחת תורה הייתי מצפה שסדר היום יהיה השמדה טוטאלית של החמאס, השבת החטופים והחזרת הביטחון לכל אזרחי המדינה. הניצחון במלחמה לא יכול להיות על ידי ראשי מערכת הביטחון והאלופים ששבויים בקונספציה שצריך להגיע להסדר עם המרצחים. לגיטימי לא?
נניח ומגייסים עכשיו 40 אלף חרדים, מה בדיוק עושים איתם? כלומר, אם לא רוצים לנצח, אז למה צריך כוח אדם? זה כמו לומר שצריך עכשיו עשרות אלפי כיפות ברזל ומיגוניות. הדבר שהכי מטריד אותי זה כמות הפיגועים באיו"ש (רק אתמול 2 נרצחים), כיבוש עזה, ההרתעה מול חיזבאללה והאיום מאיראן. ברגע שאין החלטה להשמיד את הטרור הערבי עד היסוד, כוח האדם הוא לא הבעיה, וממילא לא סדר היום שלי, של איתי.
5. אך תקשורת השמאל החליטה בשבילנו, האזרחים והמילואימניקים מהו סדר היום. הגדיל לעשות האנרכיסט יא יא פינק, סרבן המילואים בפועל, שעודד בניגוד לחוק (לכאורה) סרבנות המונים לפני המלחמה, והחליט לדבר בשם כל "מאות אלפי המילואימניקים והמילואימניקיות" לומר שהכי חשוב עכשיו זה לגייס חרדים. מישהו כאן בקבוצה חתם על זה? ככה השמאל עובד, הוא הציבור, שדולת 'הנשים', הפורום 'החילוני', מטה 'המילואימניקים'. לא צריך בחירות, יש מיעוט רדיקלי שמדבר בשם הרוב בלי לדבר איתו. יא יא פינק הוא מייצג המילואימניקים בתקשורת, יחד עם "אחים לנשק" (שבכלל הקימו חמל אזרחי כי לא גוייסו).
6. עכשיו נגיע למגזר החרדי. בוודאי שאלו שלא לומדים צריכים וחייבים להתגייס. אבל הציניות זועקת לשמים. כשהייתה סרבנות המונים, שר הביטחון והרמטכ"ל פחדו לצאת נגדם. הם אמרו "אי אפשר לכפות על אנשים", "אם נצא נגדם זה יעורר אפקט הפוך". אז אם כשאתם מדברים על החרדים זה בטון עצבני של "בחימה שפוכה אמלוך עליכם" אבל כשאתם מדברים על סרבנות השמאל זה בשפה של "בני אברהם, יצחק ויעקב, בואו נגיע להסכמה", זהו סימן מובהק שאתם עבדים לאליטה. צה"ל עד היום לא בנה תוכנית לגיוס חרדים כי הוא לא מעוניין לשנות את הצביון שלו. ואם כבר מדברים על מחדלים, אתמול שמעתי סא"ל במודיעין שאמר שכולם במודיעין יודעים שהתקיפה של האויב הייתה בגלל שיח הסרבנות של מחאת קפלן וחיל האוויר. אז השמאל הרדיקלי מייצר מחדלים שיוצרים טבח המונים, ואז באים לחרדים בטענות? אולי כדאי שסדר היום הציבורי יהיה להעמיד את הפושעים לדין, ורק לאחר מכן נעסוק בגיוס חרדים?
7. ובקשר לקריקטורה במקור ראשון. בקמפיין החרדי סביב הבחירות המקומיות לעומת חוסר ההירתמות שלהם למלחמה היה טעם גדול לפגם. אבל כדאי לקחת את המלחמה הזאת בפרופורציות, ולראות את שקידת התורה בעולם החרדי והדתי לאומי כערך גדול מאוד, לפני ואחרי המלחמה. ולא לצייר את החרדים כקריקטורה שרק שמחה בבחירות כאילו זה כל מהותם. ושכל מהותם של החילונים זה רק לחימה בקרבי בעזה. קריקטורה מנפחת אלמנטים מסויימת כדי להעצים אותם ומקטינה ערכים אחרים במטרה להגחיך אותם.
הכניעה של חלקים ב'מקור ראשון' לסדר היום הציבורי של הגדלת השסע בחברה הישראלית עצובה מאוד. היא מעידה על עמוד שדרה חלש ובעייתי.
אבל כידוע לכם כשאומרים "אחדות" זה רק עם השמאל ששרף את המדינה וקרא לסרבנות, מול החרדים והדתיים הערך הזה אינו בתוקף.
8. לסיכום, היזהרו ממניפולציות, תקבעו לעצמכם את הערכים ואת סדר היום הציבורי.
