סוגיית גיוס החרדים, ודאי בעת מלחמה, נוגעת במערכת העצבים הכי רגישה של החברה הישראלית.
זהו נושא עקרוני וערכי המצריך בירור בפינצטה עדינה, לא בפטיש ואִזמל גסים.
ויותר מכל, חשוב לעסוק בכך מתוך מבט כללי ככל הניתן.
כרגע המבט מתמקד בשאלות (החשובות): ״איך זה יכול להיות שמגזר שלם יהיה פטור מגיוס?״, ״האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?״, ״זה חילול השם שחרדים לא מתגייסים״, ״המילואימניקים קורסים תחת הנטל״.
ממילא, הטענה המתבקשת היא: ״יש כאן חוסר צדק בלתי נסבל וחייבים להגיע לפיתרון מיידי, ללא פשרות״, והפתרון הוא ברור: ״גיוס חרדים עכשיו!״.
לא נתעלם מהטענות האלו, אך חשוב להוסיף זוויות מבט נוספות למערכת החשיבה שלנו.
בואו נצא רגע ב׳זום אאוט׳.
א. עיקר וטפל.
שאלה: מה הדבר הכי חשוב כעת במלחמה? תשובה: הניצחון.
במלחמה קיומית מול אויב רצחני – חיסולו הוא הדבר הכי חשוב שיש, וכן החזרת החטופים.
שאר הערכים צריכים לשרת את הערכים האלו.
כעת השאלה, מה צריך לעשות כדי לקדם ערכים אלו?
החלטה שאנחנו רוצים לנצח. כיבוש השטח שהאויב נמצא בו. הקמת רצועת ביטחון ושליטה צבאית בו, ויש האומרים גם התיישבות כדי לגרום לאויב להבין שהפסיד.
האם בכירי מערכת הביטחון נמצאים בתודעה הזו?
האם כך הם תופסים את הניצחון? או שהם רק רוצים לחסל את ראשי ארגוני הטרור ולסגת עד הסבב הבא?
הבעיה המרכזית אינה כוח האדם, אלא ׳המדיניות׳.
גם אם יהיו עוד ארבע אוגדות של חרדים – ללא שינוי המדיניות, זה לא יספיק. ׳הקונספציה׳ עודנה חיה ובועטת.
נעמיק עוד.
במקום שהמגזר הדתי, המקריב בענווה הכי הרבה במלחמה הזו, יאמר מה דעתו על המדיניות של ראשי מערכת הביטחון ויעשה קמפיינים לשנותה לטובת הניצחון, הוא עסוק בתודעת הגלגל ובעיית כוח האדם
ב. תודעת גלגל ותודעת נהג.
המחנה הלאומי אידאליסט מאוד, והטמיע בקרבו את אמרתו המפורסמת של טרומפלדור ״אם צריך גלגל אני גלגל״, כביטוי למוכנות להתמסר לכל משימה לאומית שתוטל עליו.
השמאל המושתת על אידאולוגיות של כוח ושליטה תמיד אמר ״אם צריך נהג, אני נהג״. כלומר, חתירה לעמדות מפתח ולקידום המדיניות שהוא מאמין בה על כלל אזרחי המדינה (כמובן, אם יש נהג אחר צריך להדיח אותו).
וכך, בערך, מתנהל הדיון הציבורי:
הימין: ׳אם צריך גלגל אני גלגל׳.
השמאל: ׳מעולה, אני הנהג׳.
הדתיים: ׳למה החרדים לא גלגל כמונו?'
כלומר, במקום שהמגזר הדתי, המקריב בענווה הכי הרבה במלחמה הזו, יאמר מה דעתו על המדיניות של ראשי מערכת הביטחון ויעשה קמפיינים לשנותה לטובת הניצחון, הוא עסוק בתודעת הגלגל ובעיית כוח האדם.
נעמיק עוד.
ג. עבדים ואדונים
מי שנמצא ברשתות החברתיות חשוף לקמפיין השמאל, בשיתוף חלק מהדתיים – לגיוס חרדים, עכשיו!
מדוע לא היה קמפיין של המגזר הדתי, למשל נגד 'אחים לנשק' וקריאות ההמרדה והסרבנות?
הרי הצבא הוא ערך עליון, וגם הממלכתיות.
מדוע לא יצאו קריאות ״האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?״, כלפיהם?
או טענה שזה ׳חילול השם׳ לפגוע בצבא?
הרי אותן טענות שמופנות כלפי החרדים, היו יכולות להיות מופנות לקריאות הסרבנות ופגיעה בביטחון ישראל.
לא רק שלא היה קמפיין כזה. להיפך, אנשים חשובים עלו אליהם לרגל וניסו לפייסם. אמרו להם ״אנחנו לא יכולים בלי הדעות שלכם״ ו״אנחנו זקוקים לכם״.
לעומת זאת, כלפי החרדים אומרים ״נשלול לכם את כל הזכויות״ ו״אנחנו יכולים בהחלט בלעדיכם״.
יש שיאמרו שאנשי השמאל החילוני הם ׳תינוקות שנשבו׳. המושג ״תינוק שנשבה״, כמו עוד הרבה מושגים תורניים, סולף לחלוטין.
המושג מתייחס לאדם שלא שומר תורה ומצוות בגלל החינוך שקיבל או התרבות שגדל עליה.
אבל אדם ששדד בנק הוא לא ״תינוק שנשבה״, משום שלא צריך להיות דתי כדי להבין שזה פשע. כך גם לקרוא לסרבנות במציאות הביטחונית שמדינת ישראל נמצאת בה, זה פשע אנושי שהמושג ״תינוק שנשבה״ לא שייך בה.
העובדה שחלק מהדתיים לא הוכיחו אותם אלא עלו אליהם לרגל מוכיחה שאנשי השמאל הם ״בוגרים ששובים״, הם האדון המעצב לא רק את המדיניות אלא גם את המוסר.
ממילא, אין אפשרות להוכיח אותם ולומר להם שמה שעשו זה ״חילול השם״ או ״חילול האנושות״, אלא יש לדבר אליהם בהתפייסות ולנסות לשכנע אותם שלא יקראו יותר להמרדה, בבקשה.
לעומתם, אל החרדים יש לדבר בשפה בוטה, מלווה בסנקציות, פסוקים מהתורה ואמירה ברורה שזה חייב להיות עכשיו!
ההבנה שאנחנו נמצאים כרגע בתודעת גלגל תאפשר לנו להשתנות ולהשתמש ברוח הגדולה והאידאלים שיש במחנה הלאומי כדי לקדם מדיניות של נהג
ד. עשיתי הבחנה בין עיקר לטפל, כדי להסביר שלדעתי העיקר זה לא בניין הכוח אלא בניין המוח. הגדרת הניצחון תביא לשימוש נכון בכוח האדם, להימנעות מסבבים אינסופיים וסיכון מיותר של לוחמים, ולהפסקת נסיגה ממקומות שנכבשו בכדי לכבשם מחדש (נפילת המח"ט אמש הייתה בג׳באליה, שנכבשה בתחילת המלחמה. למה יצאנו משם?).
הגדרת הניצחון והבירור שלו גם יביאו למוסר מלחמה מנצח ולא למוסר נוצרי המסכן חיי לוחמים.
ההבנה שאנחנו נמצאים כרגע בתודעת גלגל תאפשר לנו להשתנות ולהשתמש ברוח הגדולה והאידאלים שיש במחנה הלאומי כדי לקדם מדיניות של נהג. לנהג אחראי יש לגיטימציה ותוקף מוסרי גם לשים את הגלגלים במקום הראוי להם.
לאחר שנשתחרר מתודעת העבדים, נפסיק להתנצל מול הגמוניה מבולבלת הקובעת לנו מה מוסרי ומה לא.
ה. לסיום, אני תוהה – אם הזעם הוא על הדם הרב שנשפך, מדוע הוא מופנה נגד החרדים ולא נגד צמרת ביטחונית שהפקירה אזרחים, אפשרה מסיבה סמוך לגדר ונרדמה בשמירה?
הרמטכ״ל ממשיך בתפקידו שנה שלמה ועוסק במינויים, ללא ביקורת ציבורית, בעיקר לא מהציבור הדתי.
אם כבר עושים קמפיין, הייתי ממליץ למקד אותו בהחלפת צמרת צה״ל והפרקליטות הצבאית.
זו דעתי כדתי-לאומי, משרת מילואים ששירת כמה חודשים בעזה.
זה הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לנצח במלחמה.
במקביל, אפשר לטפל בסוגיית גיוס החרדים, שצמרת צה״ל מעולם לא רצתה אותם ולא בנתה להם מסגרות מתאימות. להיפך, היא סגרה יחידות צבאיות וקידמה ״צבא חכם וקטן״.
גיוס החרדים יתרחש בהדרגה, ולא בגישת המהפכות של השמאל – שלום עכשיו! חטופים עכשיו! גיוס חרדים עכשיו! (מעניין לשים לב שכל מדיניות שינוי כלפי השמאל חייבת להיות בהסכמה רחבה בלבד ובהדרגה, ללא כפייה).
והערה לסיום. טרומפלדור לא רק שאף להיות גלגל.
היה לו חזון לאומי, הוא אמר ״במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יעבור גבולנו״. וכן ביחס לטענת ״האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו כאן״, משה רבינו אמר זאת לבני גד ובני ראובן בתור קריאה להשמיד לחלוטין את האויב ולרשת את הארץ.
הגלגלים תמיד ילכו לאור מי שמחזיק בהגה.
