א. נתחיל מהסוף:
כולנו מכירים מקרוב את העומס על האישה והילדים כשהבעל במילואים, ואת הדאגה של האמא לבן שלה בלבנון.
ראוי להצדיע להן.
אנחנו גם גאים בזכות להילחם בשם עם ישראל, ולדעתי האישית החרדים מפסידים מצווה ענקית, להילחם בתוך "מַעַרְכוֹת אֱלֹוהִים חַיִּים", כדברי דוד המלך.
לפני עשר שנים, בלחימה בסמטאות בית חנון ובית לאהיא, בעודנו צדים צלפי אויב, מלכודים ומנהרות, תחושה זו היא שעיצבה את אישיותי ואת תהליך החיבור המחודש שלי לזהותי היהודית. את אותה רוח ואף יותר פגשתי גם במלחמת התקומה הנוכחית, כמ"פ, וכרס"ן בחטיבת צנחנים.
אולם ביציאתי מהקרבות נחרדתי לגלות, שאת בת-קול המסירוּת של חבריי למלחמה גנבו צייצנים ציניים לשם ליבוי שנאה נגד החרדים.
אנחנו נלחמים באיסלאם ובעוזריו – הפרוגרס והדיפסטייט, והכל בזכות הרוח היהודית – ובבית מנצלים אותנו להסברה שהבעיה היא בכלל החרדים.
לכן, ברצוני לנתח כרגע בשכל חד את הסוגיה העומדת לפתחנו.
היינו מצפים למשל ממקום כמו מכינת ׳בני דוד׳ בעלי, שעל זכויותיה בתחום הצבא והתורה לא צריך להרחיב, שדווקא הם יצאו ברוב שצף וקצף נגד 'החרדים המשתמטים'; אך עינינו רואות שהם דווקא לא עושים זאת.
למה??
בואו נתחיל.
אנחנו נלחמים באיסלאם ובעוזריו – הפרוגרס והדיפסטייט, והכל בזכות הרוח היהודית – ובבית מנצלים אותנו להסברה שהבעיה היא בכלל החרדים
ב. מי שלא מבין מה זה ה'פרוגרס' – אידיאולוגיית פירוק הזהויות, וה'דיפסטייט' – הקבוצות הגלובליסטיות שבעזרת שליטה בפקידוּת מנסות לגנוב את המדינה מהעם, לא יוכל להבין את אתגרי הדור.
מי שמבין לעומק תהליכים רעיוניים-תרבותיים המתרחשים בעם ישראל, ולהבדיל בעולם, גוזר מהם סדר עדיפויות של האתגרים הניצבים לפתחנו באופן קיומי ודחוף.
רשימה חלקית ביותר של אתגרי התקופה תהיה בנויה מ:
- תיקון מערכת המשפט
- מוסר מלחמה נוצרי קלוקל
- הריקבון הפוסט-ציוני והפרוגרסיבי באקדמיה
- הריכוזיות והרגולציות בשוק
- הנרמול והאִתרוּג הפלילי של האנרכיה האלימה של קפלן
- מרד המידור הבטחוני בליל שמחת תורה וההפיכה הצבאית הפסיבית בחודשים שלפניו
- הדיפסטייט
- לחץ להחלפת ראשי מערכת הביטחון
- שליטה ישראלית בעזה ובלבנון
- הריכוזיות במערכת החינוך
- התקשורת
- מימון התרבות והספורט
- ההשתלטות וההתחמשות של הבדואים בנגב
- הרשות הפלסטינית
- משפטי נתניהו, הרדיפות והאכיפה הבררנית כלפי הימין
- המאבק על רוב יהודי בארץ
- הלגיטימציה של 'האחים המוסלמים' בממשלה
ועוד ועוד כל כך הרבה…
ג. מי שמבין בפרוגרס ובדיפסטייט, מבין שכל אחת מהסוגיות שלעיל היא קיומית לעם ישראל, וגם בת-שינוי בטווח קצר אלפי מונים מסוגיית גיוס החרדים, אם רק היינו יורדים לעומק הסוגיות.
אבל לפרוגרס יש שיטה.
התווה אותה סול אלינסקי, היהודי הוגה המהפכות המפורסם שכתב את הספר "כללים לרדיקל – איך לפרק חברה", שהוא ה'תנ"ך' של ארגוני אנרכיה כמו ׳אנטיפה׳ ותומכי חמאס באמריקה, וכמו הקפלניזם פה אצלנו.
בספרו הוא מסביר, שאחת השיטות לפרק חברה היא לקחת סוגיה קטנה שנויה במחלוקת, כמו שמוצאים סדק קטנטן בבית גדול מאוד, ולהפיל את כל תשומת הלב הציבורית על הסדק הקטנטן, מה שמהווה מסך עשן המעוור את עיני החברה מלראות את התהליכים האחרים הקורים במקביל.
יודגש: אכן יש לנו מחלוקת עם החרדים בעניין התגובה הנכונה לתרבות החיצונית.
הם, מתוך דאגה עמוקה ליהדות, החליטו לבנות מעין 'תיבת נח' שתשמור עליהם מהרוחות האידיאולוגיות המנסות לפרק את הזהויות.
האם יש לנו איתם גם מחלוקת 'פְּנים בית-מדרשית'?
כן.
האם מחלוקת כזאת מתלבנת באינטרנט ע"י ליבוי שנאה לחרדים וליהדות בכלל, מפני שיש להם שיטה שונה בהלכה?
האם הצטרפות לקמפיין של אהוד ברק ושקמה ברסלר היא הדרך לגייס לצבא ולו חרדי אחד?
ד. בנינו נהרגים במלחמה לא משום שהחרדים לא מתגייסים, אלא בגלל מוסר מלחמה נוצרי ופקידות ביטחונית ומשפטית שלא מוכנה לקבל את רצון העם ואת מוסר העם.
במקום להגיד "אנחנו משלמים פה בדם, ואנחנו גם הרוב; ראוי לשתף אותנו באחיזה בהגה הלאומי!", אנחנו מצטרפים לקמפיינים שמשמעם 'למה החרדים לא מתים יחד איתנו'.
זה מזעזע.
מבחינת הפרוגרס והדיפסטייט, מדובר בחלום שמתגשם.
הציבור שמשלם את המחיר הכי גבוה לא רק שאינו מתיימר להשפיע על המדיניות במלחמה, אלא שבזמן שמעיפים את קציניו הבכירים בבוטות חצופה מצה"ל הוא מצטרף למעיפים ונהיה 'חייל' בקמפיינים של קפלן לפירוק הממשלה של הרוב היהודי. מי היה מאמין?
מה מאפיין את כל אותם קמפיינרים ציניים המבטיחים הבטחות כתובות על קרח, כאילו הם אלו שיצליחו להיות 'יותר ימין מימין' ולגייס את החרדים, אם רק תתנו להם את המושכות?
אני חושב שהדברים ברורים.
מה שחשוב עבורנו כרגע זה להיות בראש החץ הכלל-עולמי להכרעת הטוב את הרע
ה. אז איך טעויות כל כך פשוטות מצליחות לתפוס?
בראש ובראשונה כי זה מנצל בורות.
שוב, מי שלא מבין מה זה פרוגרס ודיפסטייט לא יצליח לדייק פה.
כשאנחנו נבין מה חשוב ודחוף, זו תהיה שעתנו הגדולה ביותר.
את מסירות הנפש האלוקית הבלתי נתפסת בשדה הקרב נמנף לאחדות כל הכוחות האמוניים והלאומיים של הרוב היהודי, להגדלת יוקרתן של התורה והיהדות שמכוחן הכל מתחיל, להזזת הדיפסטייט והפרוגרס ולהובלת העולם להכרעת מערכה כלל-עולמית.
אסור לנו לתת לכמה קמפיינרים ציניים לגנוב את קול הזעקה של חבריי ושלי שחוזרים מהקרבות – בזמן שמשפטנים ופקידי ביטחון מרדניים לא מאפשרים לעם להכריע – רק כדי לגלות שסוחרים בדם שלנו כדי להשניא חרדים.
לפני חמישים שנה גם הציונות החילונית הייתה בראש מוסרי הנפש במלחמות. אך כיום נשארה ממנה בעיקר אידיאולוגיה פוסט-ציונית.
מי שיראה בשליחות שלו עצמו בצבא ובמלחמה עול מעיק, שגורם לו לעין רעה על חרדים, עלול לסיים באותו מקום של ייאוש מהציונות והגאולה.
נוסף לבורות, הטעות שלנו כדתיים-לאומיים קשורה גם ל'קבוצת הייחוס' שלנו.
האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע המסורתיים לא מובילים קמפיינים נגד חרדים, ואדרבה, כשהם מחפשים יהדות הם בדרך כלל פונים דווקא לחרדים? אולי זה קשור לנטייה הטהרנית של הדתיים-הלאומיים לרצות לקבל שוב ושוב אישור מהשמאל הקיצוני, בואכה האחים המוסלמים?
לסיכום:
תהליכים חברתיים-תרבותיים לוקחים זמן.
הפער של הדור הקודם בין החרדים לציונות החילונית שינה את פניו בדור הזה, כי החילוניות בכללותה היא כבר פוסט-ציונית, ואילו החרדים מתקרבים בצעדי ענק לחיבור למדינה ולגאולה, כל עוד לא תוקפים אותם או כופים עליהם תרבות זרה. במובן מסוים, התפקידים בדרך לחילוף.
מה שחשוב עבורנו כרגע זה להיות בראש החץ הכלל-עולמי להכרעת הטוב את הרע.
חשוב להבין, המציאות היא השתלמות, היא איננה בנויה מחיפוש אלים אחר צדק קוסמי 'עכשיו!', שיוצר בסוף צרות עין, אלא היא התקדמות איטית מתוך האפשר.
בואו, גם אנחנו כנראה לא הייצוג המושלם של דוד המלך עדיין. לאט לאט.
שמרו על מבט גדול, מבט של נצח. זה מסדר את המחשבות.
