בבית החולים, בתור לרופא המומחה במחלקה האונקולוגית לחולי סרטן, הם נפגשו במקרה.
שניהם המתינו במתח לתוצאות הבדיקות ולאבחנת הרופא.
ראובן היה חד וחריף, אחראי ורציני, שקול ומאוזן. ושמעון, איך לומר? עוד רגע תחליטו אתם איך לכנותו.
ובבית הלאומי, מיעוט קטן וקיצוני האוחז במוקדי ההשפעה הולך ומקצין, ורוב העם חש מחנק גדול בחיינו הלאומיים.
נאצות, זריקת עגבניות על תמונת ממשלת ישראל הריבונית. מיצגי שנאה תהומית וברברית. אספסוף מעונב צר על ביתו של ראש ממשלת ישראל, ועל מספרה בתל אביב שבה נמצאת רעייתו.
שריפת צמיגים והבערת המדינה בכל תחום. קריאות לסרבנות. פצ״רית הרואה את תפקידה בהצלת עם ישראל מעצמו שמא יתבהם, יהפוך לנאצי ויחדל להיות אדם. נאור כמובן.
צמרת צה״ל והפקידות הבכירה מעוצבות על ידי תפיסות עולם חולות והרסניות, ועוד ועוד.
ראובן ושמעון המתינו בתור לרופא ושוחחו על המצב במדינה. כך התנהלה שיחתם:
ר: ״שמע, פשוט טירוף מה שקורה פה. לעצור חיילים שהלכו להגן על כולנו כאחרוני המחבלים? התחרפנו פה לגמרי בפרקליטות הצבאית״.
ש: ״מצטער אחי, אני לא רוצה לשמוע לשון הרע״.
ר: "גם אני בעד אחדות, אבל תגיד, אתה מכיר את תפיסות העולם שעליהן גדלים שם בצמרת הפקידותית? אתה יודע מה זה 'דיפסטייט׳?".
ש: "העיקר היום זו אחדות, אהבה ואחווה".
"זו גישה נוראית של הבלטת חסרונות וחיפוש פגמים. מה עם קצת עין טובה? איך אפשר לחיות ככה?"
ר: "ברור, אבל יש לך מושג כיצד מעצבי התודעה, אחינו משמאל, רואים את הימין, הדתיים, נערי הגבעות והחרדים?".
ש: "חייבים אחדות. זהו הנשק הסודי שלנו, יש לכך המון מקורות".
ר: "כן, אבל קראת פעם את מרקס, שעליו גדלו פה דורות? יש לך מושג מהו מרקסיזם על שלל התפתחויותיו? מכיר את ׳אסכולת פרנקפורט׳?".
ש: "פניי קדימה, לא אחורה. מעדיף להיות מאלה המחפשים פתרון ולא מאלה המחפשים בעיות".
ר: "תגיד, קראת את ׳ניידים נייחים׳? אולי את 'כללים לרדיקל' של סול אלינסקי? מה עם 'המוות המוזר של אירופה' או ׳הפגיון והחרב׳ של ד״ר בן ארי?".
ש: "הדיבור הזה מדגיש עין רעה. אתה חייב לטפל בסגנון הזה. קשה ככה להתקדם בחיים".
ר: "אתה יכול אולי לכתוב לי על עמוד אחד מהו פרוגרס? מהן שיטות פעולתו? מהן השפעותיו על צה"ל? לאן עוד הוא חודר ולאילו תחומים הוא מגיע? עזוב, חצי עמוד".
ש: "זו גישה נוראית של הבלטת חסרונות וחיפוש פגמים. מה עם קצת עין טובה? איך אפשר לחיות ככה?".
ר: "תגיד, אתה יודע אולי מה המשמעות העמוקה של הביטוי ׳לנצח ולהישאר בני אדם׳? או למה במשלחות צה״ל לפולין מחלקים את הספר ׳אנשים רגילים׳ דווקא ולא ׳תליינים מרצון בשירות היטלר׳? ומה עם הרברט מרקוזה? והספר 'פרחים בקנה'? ו…" – ראובן החליט לעצור.
ש: "אני ממש מרגיש שהחיטוטים האלה בתחלואים הדמיוניים שלך עושים נזק נוראי. תטפל בזה, אי אפשר לחיות כך. ובכלל, את החושך כידוע לא מגרשים במקלות".
מחדר הרופא שהשניים המתינו לו יצאה אחות, ובפנים חיוורות ביקשה משמעון להיכנס לרופא. שמעון התיישב והמתין לבשורה.
דוקטור לוי פנה אל שמעון ואמר לו בקול יבש ודרמטי:
"שמעון, יש לי בשורה רעה ובשורה טובה עבורך. הבשורה הרעה היא שאני מצטער לבשר לך על מחלת הסרטן שהתפשטה בגופך. אומר לך את האמת, המצב לא פשוט. אבל הבשורה הטובה היא, שבטיפול יסודי אפשר להתגבר עליה. אך בשביל זה דרושה עבודה רצינית ומאומצת״.
"ראובן, תגיד, איך אמרת שקוראים לספר הזה שעוסק ב׳דיפסטייט׳ ובפרוגרס?"
שמעון חש שעולמו חרב עליו, אך הוא הצליח להיאחז בתקווה שניתן להתגבר על מחלתו.
הוא פנה אל דוקטור לוי ואמר לו: "דוקטור, אני מבקש ממך, אל תחוס עליי ואל תסתיר ממני שום מידע. אם אפשר לנצח את המחלה, אני רוצה לדעת עליה כל פרט, יהיה הכי זניח אשר יהיה. תפנה אותי בבקשה לכל מומחה בתחום, לכל הספרות הקיימת ולכל מה שיכול לעזור לי".
דוקטור לוי הינהן בראשו ואמר: "ברור. שמעון, אנחנו מתחילים היום מסע ארוך, אך עצם הנכונות לצאת אליו היא כבר תחילתה של ההבראה".
שמעון יצא מהחדר בפנים קפואות וראה את ראובן שהמתין לתורו.
"ראובן, תגיד, איך אמרת שקוראים לספר הזה שעוסק ב׳דיפסטייט׳ ובפרוגרס?"
שבת שלום!
