במילה אחת פשוטה: המציאות.
ועכשיו בפירוט:
- תשעה באב הולך ומתקרב והסימטריה והמניפולציה מצויים בכל פינה. הסגנון הופך להיות הקריטריון היחיד לאהבת חינם ושנאת חינם.
דמיינו למשל, כיצד ייראה העולם המדעי והרפואי אם תיווצר אינפלציה של סגנון ללא מהות. (אגב, זה כבר קורה).
בעידן בו אין ׳אמת׳, אין שום אפשרות להתווכח. הופקעה היכולת לדבר בחריפות.
אין שום אפשרות להקשבה כנה ואמיתית. רק שיח על מכנה משותף נמוך. ובכך לאדם אין שום יתרון על הבהמה. קיומיות רזה וחלולה, צרכים פיזיים וזהו.
המקסימום אליו ניתן להגיע יהיה נימוסים והליכות.
אבל בתוך הבטן הדברים ימשיכו לבעבע. פסיכולוג בטח יסביר את זה טוב יותר.
בקיצור, על מה יש להתווכח אם אין אמת, ו׳למה אתה מדבר ככה לעזאזל׳?
- אבל כל זה רק לכאורה.
הרי אין באמת יכולת לברוח משיח נוקב וחד כאשר עוסקים בנושאים הקשורים למגמות הגדולות של חיינו.
מי אנו? לאן אנחנו הולכים? על מה נחנך את ילדינו? איזה שאיפות עומדות במרכז חיינו הלאומיים?
אם יש ׳אמת׳, יש הקשבה. ולעומת זאת, מי שחי חיים ליברליים ו׳נאורים׳ מִדי – שכל, ׳אמת׳, בירור, ויכוח ודיון מאיימים ומפחידים אותו. מתברר כְּסוֹתֵם פִּיּוֹת מקצועי, בריון ואלים
- כך יוצא מצב מוזר-
דווקא מי שמחזיק ב׳אמת׳ ויש לו דעות מוצקות ומבוררות, יכול לגלות יכולות הקשבה לדעות אחרות ולברר באומץ את ׳האמת׳.
אם יש ׳אמת׳, יש הקשבה. ולעומת זאת, מי שחי חיים ליברליים ו׳נאורים׳ מִדי- שכל, ׳אמת׳, בירור, ויכוח ודיון מאיימים ומפחידים אותו. מתברר כְּסוֹתֵם פִּיּוֹת מקצועי, בריון ואלים.
גם אם הוא עושה זאת בשפה רהוטה, לבוש חליפה ועניבה.
כך, ממש באותה עת, על ידי אותו אדם, ניתן לשמוע קריאות ל׳סובלנות׳ והכלה אך באלימות תקיפה.
ומי שלא יישר קו, אל דאגה, כבר יבואו איתו חשבון כל ’הקולות המתונים׳.
מפחיד.
- אז איך נדע אם מי שדיבר בחריפות הוא לא פלגן אלים ?
כמו בתחומים רבים, נביט על המציאות. על מה היא אומרת לנו ולא מה אנו אומרים עליה. (זה נקרא ׳אומר חיים׳, כלומר, מה שהחיים אומרים).
דוגמא:
הרב יגאל לוינשטיין ממוסדות ׳בני דוד׳ בעלי, דיבר בחריפות על כל מיני נושאים בעבר וגם כיום. (גילוי נאות, יש לי קרבה אישית למוסד הזה).
איך נדע אם לקטלג אותו במחלקת שורפי האסמים או לא?
תשובה: נביט פשוט במציאות.
נבחן כיצד מתורגמת משנתו בשטח.
האם תלמידיו ובוגריו מסתובבים עם קלשונים בידיים ומחרחרי מלחמה פנימית? האם הם שונאים בני אדם? האם הם פועלים מעשית כדי לפורר את החברה?
או אולי דווקא הפוך.
המציאות (או האמת) מדברת ! התלמידים האלה מוסרים נפשם באחוזים בלתי נתפסים במרחב הציבורי, בשדה הקרב ובבתי העלמין. הם חלוצים, מיישבים את הארץ, בונים משפחות, אוהבים כל אדם באשר הוא, ועוד ועוד.
המסקנה היא פשוטה. דיבורו הנוקב של הרב יגאל מתורגם במציאות המעשית, כמברר אמת ועוסק בבנין. לא בחורבן. מאוד פשוט.
- דוגמא נוספת:
היה לי פעם מפקד בצבא שדיבר בחריפות, ללא משוא פנים ובתקיפות על סוגיות מקצועיות. לא פשוט היה להיות במחיצתו. האם הוא פלגן? סתם קיצוני ואלים?
המציאות ׳סיפרה׳ לנו שחריפותו נועדה לקידום המציאות ובניינה, לא בחורבנה. המסגרות שהיו תחת פיקודו ׳סבלו׳ מהחדות שלו, אך הביאו ברכה גדולה. החריפות והחדות יצקו בטון במסגרות, הם בנו אמת ויושרה באומץ, לא פירקו בחולשה. דווקא בגלל חריפותו.
- בקיצור- אמת המידה להאם שיח חריף מתייג אותך במחלקת שורפי האסמים הפלגנית או לא, קשורה בקשר ישיר עם פועלך במציאות, עם ‘פירות משנתך׳ ויצירתך.
- ״אבל לפי האמת שלהם, הם חושבים שטובת האומה היא לחסום את איילון ולהפגין בקפלן..״. מיד יטענו משמאל.
אם אין אמת, אין (כמעט) יכולת להתמודד עם הטענה הזו.
אבל רק כמעט.
העולם תובע ומצפה זאת מאיתנו, לאחר ברבור קשה בניווט, ולא יניח לנו עד שנעשה זאת.
זהו סם חיינו. ובכך תקודם המציאות ויִבנה הבית
שוב, נחזור לכלל הפשוט – למציאות.
האם דיבורם החריף של ברק, אסא כשר, אולמרט, חלוץ, לפיד, יצירותיו של עמוס עוז וכו׳, מתורגמים לבניין אישי, משפחתי ולאומי, או מתורגמים לחורבן, כאוס ואנרכיה?
התשובה פשוטה.
וכך גם עם ישראל. התנ"ך וההיסטוריה מלאים באמירות חריפות ותקיפות, מלחמות ונקמות.
אז מי אתה עם ישראל?
המציאות תעיד יותר מכל. עם גדול של רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים כתכונה לאומית, שמתווכח בחריפות על האמת.
הבו לנו מחלוקת חריפה לשם שמים וחיפוש האמת, עם קריטריונים ברורים לבירור, מלווים בכבוד הדדי פשוט וטבעי.
העולם תובע ומצפה זאת מאיתנו, לאחר ברבור קשה בניווט, ולא יניח לנו עד שנעשה זאת.
זהו סם חיינו. ובכך תקודם המציאות ויִבנה הבית.
שבת שלום.
