שאלה שאמורה להעסיק כל אדם אכפתי, בעל רגש לאומי בסיסי וסקרנות ממוצעת.
המענה לשאלה הזו הוא לכאורה, סובייקטיבי ותלוי תפיסת עולם, כמו בכל נושא.
אך לשאלה הזו ישנם קריטריונים שעד לא מזמן היו אוניברסליים, שאמורים להוביל אותנו למענה הנכון.
על בסיס הקומה האוניברסלית הבסיסית הזו נצטרך להניח את הקומה הלאומית הייחודית שלנו.
אם כך, ננסה להתמודד עם השאלה הזאת, גם כן, באופן סובייקטיבי לגמרי, לאור תפיסת עולם לאומית, ציונית ויהודית. ובעיקר לוגית.
אז איך ניגשים לשאלה הזאת ?
ראשית, עלינו לשאול את עצמנו את השאלה אילו תחומי ידע עלינו להכיר כדי לענות על השאלה הזו בכלל? כלומר אילו נושאים צריכים להיות מונחים על השולחן טרם תשובה.
דומה הדבר למישהו שמעוניין להכין תבשיל מסוים וראשית לכל התהליך, הוא מוודא שיש לו בכלל את המוצרים המתאימים.
'המוצרים' לענייננו הם תחומי הידע השונים ההכרחיים.
אז הנה מספר כללים פשוטים לפני שעונים בכלל על השאלה הזאת:
1. אנחנו במלחמה ! זהו ההקשר הקונקרטי של הימים האלו בהם אנו מצויים. וכנראה שנִמָצֶא בהם עוד זמן רב. קחו אוויר.
הנקודה הבאה כמובן תעסוק במה המשמעות של זה ?
2. דמיינו מלחמה. בצבעים, לא בשחור לבן.
מהי דורשת ? איזה משאבים היא תובעת ? מהפרט ומהאומה גם יחד.
3. מה ומי מונע מאיתנו לנצח במלחמה? המדיניות מתאימה? אלו חורים בספינה הלאומית עלינו לסתום? על פי סדרי עדיפויות אמיתיות, לא כאלה שהתקשורת קבעה.
4. מהי ההגדרה לניצחון? יש לכך קריטריונים ברורים? או שמא כל אחד יכול להמציא כרצונו? ("ללא החזרת החטופים אין ניצחון" לדוג׳).
ומהי הזירה בכלל בה דרוש הניצחון? האם רק בעזה? גם בלבנון? ואולי בכלל כלפי איראן?
5. מהן יכולותינו? החומריות והרוחניות. זה נחמד לדרוש מאדם לרוץ מרתון, אך אם הוא קטוע רגל, זה קצת לא הוגן ולא מוסרי.
6. האם כל המערכות במדינה תומכות בניצחון במלחמה?
תעשייה, כלכלה, משפט, חינוך ועוד. האם הן ממוקדות בעיקר? או שמא בטפל?
7. מה המשמעות החברתית מהעובדה שאנו במלחמה? האם הפגנות בקפלן מסייעות למאמץ המלחמתי או פוגעות בו? ההיערכות האנרכיסטית ׳לליל גלנט 2׳ למניעת פיטוריו לאור הישגיו, מסייעת לכך?
8. עם מה אנו מתמודדים? מיהו האויב בדיוק? היכן מרכז הכובד שלו והיכן זרועותיו הפריפריאליות?
עם ישראל נמצא במסע ארוך שלא התחיל בשמחת תורה. הוא גם לא התחיל בהקמת המדינה. זהו מסע של הופעת אומה בעלת מסר לעולם כולו וזהו האתוס עליו גדלו יהודים לכל אורך הדורות
כעת בואו נניח את התשתית הייחודית, שחשוב להתייחס אליה ביחס לשאלה במה עלינו להתמקד היום:
1. עם ישראל נמצא במסע ארוך שלא התחיל בשמחת תורה. הוא גם לא התחיל בהקמת המדינה. זהו מסע של הופעת אומה בעלת מסר לעולם כולו וזהו האתוס עליו גדלו יהודים לכל אורך הדורות. דתיים וחילונים כאחד. זה נקרא להיות 'משיחיים'. וזה ריאליסטי לגמרי. כלשונו של בן גוריון.
2. שנאת ישראל היא עתיקה כימי חייה של האומה. הסיבות משתנות אך השנאה היא אותה שנאה בדיוק. רק יותר מתוחכמת.
3. המלחמה הנוכחית מתנהלת בהקשר תרבותי מטורלל לגמרי. התרבות הפרוגרסיבית, מוחקת הזהויות, נמצאת במוקד.
ההפגנות בקמפוסים ברחבי העולם בעד חמאס, חושפים את עומק השבר בו מצוי העולם המערבי. ובהקשר הזה נמצאת המלחמה ונמצאים אנו. חשוב לזכור זאת.
4. כשהרוע המוחלט מבקש להשמידנו זה אומר שהצד השני של המטבע הוא, שהוא רואה בנו את הטוב המוחלט. מותר להסמיק.
5. המלחמה הגדולה הזאת דורשת ריכוז מאמץ אדיר ביעד הלאומי המרכזי – ניצחון.
6. המלחמה היא מאבק בין שכל לרגש, בין פרט לכלל. בין דמיון מתעתע לבין ריאליזם קר. בין מיקוד שכלי קשוח והכרחי להתפזרות נפשית רגשנית.
ומה עם האחדות? ברור. האחדות חשובה מאוד. אחדות סביב זהות וסביב הניצחון ההכרחי ברוח מה שהוסבר כאן
לאור זאת, ברור לנו כעת מהו ה"סור מרע", מה ממש לא מקדם את הניצחון ומה מפרק את החברה החמושה הדרושה לנו.
ולאור זאת, כל מיקוד ביעד המרכזי הגדול, שהוא ניצחון במלחמה ע"י השמדת האויב וחיסולו באופן נחוש ובלתי מתפשר, הוא הדבר המרכזי!
וכן, דאגה לכך שכלל המערכות יהיו ממוקדות בכך. לא בשום דבר אחר. (לאור זאת, רדיפת לוחמינו למשל, היא הטירוף הכי גדול שיכול לקרות פה).
איך עושים זאת? כל אחד וכישרונותיו. כל אחד ויכולותיו. העיקר שכל הנחלים יזרמו לים – ניצחון.
ומה עם האחדות? ברור. האחדות חשובה מאוד. אחדות סביב זהות וסביב הניצחון ההכרחי ברוח מה שהוסבר כאן. אחרת זו תהיה ׳אחדות מפרקת׳ ולא ׳אחדות מחזקת׳.
קדימה עד הניצחון!
