השיח הבריוני של 'תחושת איוּם'

א. ושוב חוזר ניגון ההסתה והאלימות

אחרי שנתיים של שקט יחסי, פרצה בשבת האחרונה בעיר יפו שוב אותה שנאת יהודים מוכרת, בהנהגת הסניף המקומי של התנועה האסלאמית, שהוביל צעדת הסתה נגד יהודים ונתן רוח גבית לתקיפת יהודים ברחובות בסיומה של השבת.

בכובע האסלאמיסטי, המנהיגים והצועדים ברחובות דיברו אסלאמית: 'ברוח ודם נפדה את יפו', 'כלבים החוצה', ושאר התנהגויות של שונאי ישראל הגדולים ביותר.

אך לצד זה יש שגם חבשו את הכובע הפרוגרסיבי, שאותו עוטים רבים בשמאל היהודי 'הנאור', ובעת הצורך גם בצד האסלאמי. בכובע הזה המוסלמים מוצגים – ומציגים את עצמם – כמי שחווים פחד, איום, חשש והדרה.

"הם מרגישים מאוימים", כתב לי פרופסור באחת האוניברסיטאות, תושב יפו.

אותם אנשים שאין צדק בידם או בליבם יעוטו על שיח תחושות האיום והכאב, וימנפו אותו במניפולטיביות כדי לחפות על כל עוולה

ב. תחושת איום כתרגיל הסחה

כששיח של 'תחושות איום' מחליף את האמת המוסרית, נוצרת עוולה גדולה מאוד.

בעולם פוסט-מודרני, מפלטו של הבריון הוא 'אני מרגיש מאוים ומפוחד'; ומכיוון שעם תחושות אי אפשר להתווכח, הרי גם אנס יכול 'להרגיש מפוחד ומאוים'.

ברגע ששיח של תחושות איום גובר על בהירות ערכית של טוב ורע, אמת ושקר – כל ערכי המוסר קורסים.

במצב כזה, המניפולציות הרגשיות ישלטו בקונפליקטים החברתיים ויעלימו את השיפוט הערכי של צדק.

אותם אנשים שאין צדק בידם או בליבם יעוטו על שיח תחושות האיום והכאב, וימנפו אותו במניפולטיביות כדי לחפות על כל עוולה.

ג. מי 'זכאי' לחוש מאוים

כמובן, לא כל הרוצה ליטול את 'תחושת האיום' יבוא וייטול.

ייטלו אותה אלה שיש להם זכויות-יתר מוסריות כקבוצה. במאמר אתמול ראינו דוגמה לכך בתוך עם ישראל: חבר 'רבעון' חשוב נותן עדיפות ל'תחושות איום' אצל קבוצות פעילי שמאל, ללא התייחסות להתנהלות הכוחנית והבריונית של הטוענים לתחושות כאלה. זה חורבן המוסר.

בעולם פרוגרסיבי, תחושת האיום שייכת מהותית למעמדות המדוכאים.

המשקפיים הפרוגרסיביים מקנים את תחושת האיום קודם כל למי שמזוהה עם מעמד הקורבן, ואת גורם האיום למעמד המקרבן.

אין מי שמזוהה עם מעמד הקורבן יותר מאישה מוסלמית. ואין מי שמזוהה עם מעמד המקרבן יותר מאשר גבר יהודי דתי.

בעולם הפרוגרסיבי זהו סדר קוסמי, שלא יכול להשתנות לעולם.

בעולם פרוגרסיבי, שיפוט המציאות ייבנה תמיד סביב התפיסה הזו. הכתבות יחזקו את התפיסות, ויהפכו לעובדות קשיחות כביכול. זו המציאות ואין בלתה.

אמנם, מדי פעם מאפשרים גם ליהודים שהותקפו להצטרף לזמן קצר למועדון 'תחושת האיום', אולם כדאי שיעטו על עצמם סטטוס קורבני אחר.

האסלאמיסטים למדו את השיח הזה ומשתמשים בו היטב. מוסלמים המעוניינים להכשיר הסתה ואלימות כלפי יהודים עושים זאת פעמים רבות בשם 'תחושת הדרה, הרחקה, איום והפחדה'.

שיח כזה מסתנכרן מצוין עם השפה הפרוגרסיבית, וכך נוצר שיתוף פעולה הדוק בין שמאל פרוגרסיבי לשנאת ישראל אסלאמיסטית, ביפו – ובכלל.

אז אל תבלבלו אותנו עם המציאות; המסיתים הראשיים 'מרגישים מאוימים'.

ד. המחיר של הזיוף הרגשי

לזיופים מוסריים בשמן של 'תחושות איום' יש מחיר חברתי גדול מאוד בהרבה מעגלים. זה נותן רוח גבית מערבית לשנאה אסלאמית יוקדת לישראל. החלפת מוסר של אמת וצדק ל'מוסר של כאב' עשויה להישמע כערך רגיש, אך היא בעצם מניפולציה רגשית, עם גלים של השפעות הרסניות על העולם המוסרי שלנו.

כאב ותחושות איום – כבודם במקומו מונח; ובלבד שהם לא מחליפים ערכים של אמת, צדק, מוסר – ועובדות.

אלה צריכים לגבור תמיד, ורק במסגרתם יש מקום להכיל שיח רגשי באופן אמיתי ואנושי.

תבדקו איזה גוף תקשורת, חוץ מערוץ 14, דיווח על התקפת יהודים בגז פלפל ועל זריקת חפצים על יהודים שהלכו ברחוב עם צאת השבת. לא תמצאו

ה. אז מה קרה ביפו?

האם אישה ערבייה אכן רוססה בגז מדמיע על לא עוול בכפה?

מעשה כזה הוא בוודאי פסול; אך מעבר לעובדה שאיננו יודעים עדיין אם מדובר בהתקפה או בהגנה עצמית, יש לשים לב לתוצאות של השיח הפרוגרסיבי, של מי זכאי להרגיש מאוים.

שיח זה גורם להתעלמות מוחלטת ממקרים דומים רבים שקורים ליהודים. ה'עליהום' התקשורתי מצדד תמיד בצד הערבי.

תבדקו איזה גוף תקשורת, חוץ מערוץ 14, דיווח על התקפת יהודים בגז פלפל ועל זריקת חפצים על יהודים שהלכו ברחוב עם צאת השבת. לא תמצאו.

ההיגררות לשיח הפרוגרסיבי של 'תחושת איום' מייצרת אכיפה בררנית באופן קיצוני לרעת היהודים. תקיפת היהודים מנורמלת, והחשש הקטן ביותר לפגיעה בצד השני זוכה במהומה תקשורתית ובהכלה מלאה של מעשי ההסתה והאלימות המתרחשים בתגובה.

מדוע הוא לא מחכה שיתברר מה קרה? מדוע הוא לא כותב באותה נשימה על יותר מחמישה מקרים של תקיפת יהודים שקרו באותה שכונה באותה שעה?

איך אינו מודע לכך שהוא גורם במו ידיו לאכיפה בררנית נגד יהודים? איך אינו מודע להשפעות התעדוף של הקבוצה 'שמרגישה מאוימת'?

אולי זה מה שהוא ספג בהנהלת תנועת 'הרבעון הרביעי'?

תשפטו ביושר ובצדק, לא באמצעות שיח פרוגרסיבי וכוזב.