א. מלחמת העולם הראשונה היתה מכה אנושה לישוב בארץ. אוכלוסיה גדולה נדדה, גורשה, וזה נמשך כמה שנים, כל מה שנבנה משך כ40 שנה נראה כמתפרק לגמרי. מי יכל לדעת שתצמח מזה הצהרת בלפור וזריעת הזרע להקמת המדינה?
טלטלות מהסוג הזה קרו בהמשך הדרך שוב ושוב.
ב. לפני שמתמודדים עם מציאות שמיטלטלת, צריך לשמור על קשר עם מבט ארוך, ועל עמדה מאמינה בצור ישראל וגואלו. לסדר את המחשבות, את צלילות הדעת, ולא ליפול בדעתנו לעצבנות, מרירות, טינה, זעם ויאוש (לצערנו, עיסת רגשות נפוצה בכל מיני מחאות…).
ג. בניגוד למלחמת העולם הראשונה, ולטלטלות הרבות שבאו גם בהמשך, ניתן לומר שבדור הזה, ב30 השנים האחרונות ואף יותר, עיקר הטלטלות באות מחולשת הדעת פנימה, אובדן התודעה הלאומית, עייפות, התמכרות לשקט, ואיבוד הרצון להילחם על הטוב שהעם הזה נוצר ונועד להביא בקיום שלו.
הקשב נוטה להווי פרוגרסיבי בו אין טוב ורע, ממילא אין טובים ורעים, רק נרטיבים וזכויות. אין אויב שצריך להרוג, מקסימום איום שצריך לנטרל. אין כוח להילחם וממילא אין רצון לראות את מה שהאויב מתכנן. קחו את ארצי, ותנו לי שקט רגעי, אולי איכשהו הכל יסתדר…
זה קשה ומאתגר, ציר רשע חדש קם בחסות תודעת אובדן עצמי החולשת על המערב ושואבת אותנו אליה.
ד. חולשת הדעת הזו היא גם תולדה מתבקשת של תודעה ציונית שהתנתקה מזמן משורשי זהותה ויעודה היהודיים, והחליפה אותה בבקשה לפינה שקטה בעולם בה יהודים יוכלו לשים את הראש ולנוח מרדיפות ושנאה. זה לא יכל להחזיק.
ה. תודעה זו איננה נחלת כולנו, או אפילו רובנו. יש לנו דור צעיר של אריות. אבל היא מיוחסת לכולנו כי היא מצליחה לייצר את הקו המכריע של מוסדות הנהגת המדינה ומערכת הבטחון, משפט ואכיפת החוק.
גם חטא העגל הונהג על ידי כמה אלפי אנשים מתוך מעל חצי מיליון.
גם כל הטנטרום, שריפת המדינה, איומי הסרבנות והפירוק שראינו ועדיין רואים ברחובות, המייצרים קיטוב נורא, הם בסוף תולדה של אובדן התודעה שמחזיקה אותנו כאן כעם בארץ.
המכה הקשה שספגנו לפני חצי שנה העיר הרבה מהכוחות המדהימים שיש בנו, אבל הדרך ליצירת מצפן של הנהגה עוד ארוכה.
ו. כל זה לא סיבה ליפול ליאוש או פאניקה, אלא להבין את המפה, האתגר, ולעזור להבריא ולהוליד תודעה יהודית לאומית מחודשת שתצליח להביא לכלל מוסדות המדינה רוח חדשה-ישנה.
זה מה שאנו זקוקים לו כחמצן, וזה גם מה שיכול לתקן פילוג וקיטוב, הרבה יותר ממעגלי מפגש בהם מנסים לכתוב איזה 'סיפור ישראלי חדש', כאילו שהעם העתיק בעולם צריך שיכתבו לו מחדש את הסיפור שלו. זה רק עוד מלח על הפצעים.
ז. אנחנו לא כותבים בקבוצה הזו ביקורת כדי להפיל למישהו את הדעת. להיפך. כששורש הבעיה היא חולשת דעת, קודם כל צריך צלילות הדעת, ואחר כך גם השפעה כמה שאפשר. אנחנו לא נבהלים שהדברים גדולים מאיתנו. גם הישועה שצמחה ב150 שנה האחרונות בארץ כל פעם מחדש מתוך מציאות של שבר היתה גדולה מאיתנו. אנחנו עושים את המיטב שלנו, וכמו שלמדנו מעברנו 'אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט'.
