א. לחץ חברתי
מחנכים נוהגים לחנך אנשים לפעול מתוך חירות פנימית, חופשיים מהשפעות של לחץ חברתי. זה יכול לעזור במידת מה במרחב החינוכי, אך במוסדות של חברה ומדינה (וגם גופים בין-לאומיים כמו בית הדין בהאג), הכוח הכי משפיע תמיד יהיה לחץ חברתי. לחץ חברתי הוא בעצם הפעלת כוח ללא אלימות. זה חזק יותר מהכרעת העם בקלפי, ונבחרי הציבור אף הם מושפעים מלחץ חברתי. נבחרי ציבור גם תלויים בפקידים שיבצעו את המדיניות בשמה נבחרו. זה יותר חזק יותר מחוקים, כי חוקים ניתן לאכוף באופן סלקטיבי ויצירתי ולפרשם בצורות שונות. המדיניות בשטח בדרך כלל תהיה סכום הלחצים החברתיים שכלל הגורמים הפעילו.
ב. מי מפעיל את הלחץ החברתי?
זה מתחיל בכל מי שהפה והמקלדת שלו מסוגלים להגיע לכמה שיותר אנשים: תקשורת המונים, עורכי חדשות ומגישים בטלוויזיה וברדיו, רשתות חברתיות ועיתונים גדולים. זה ממשיך בעולם העמותות עליהן דובר כאן אתמול – עמותות כותבות חוקים, ניירות עמדה, מחקרים, לוחצות על חברי כנסת, מגישות בג"צים רבים, עושות קמפיינים, מגיעות ללא הרף לוועדות הכנסת, מארגנות כנסים ומחאות ובכלל דוחפות את עצמן לכל מקום שהזמינו ולא הזמינו אותן. גורם נוסף מאוד מרכזי הוא מכלול האנשים הנמצאים בעמדות ניהוליות ובכירות, במערכת המשפט, במגזר הציבורי והעסקי: פקידים בכירים במשרדי ממשלה וביטחון, בעלי עסקים גדולים, יו"רים של איגודי עובדים ועוד.
גורמים נוספים משפיעים שכדאי להזכיר הם ראשי אוניברסיטאות ויוצרים משפיעים מעולם המוסיקה, הקולנוע והספרות. כל הגורמים האלה יוצרים יחד מקהלה גדולה של רעש שמשפיע הן על קובעי המדיניות, נבחרי הציבור, והן על מבצעיו, מכלול גורמי הפקידות.
מערכת ערכים שלטת באופן כל כך טבעי עד שזה הופך להיות סטנדרט בלעדי של מה שנחשב ערכי, מקצועי וראוי
ג. אליטה והגמוניה
כמובן, לא כולם משפיעים באופן זהה. חלק מדינמיקה חברתית היא כוחה של אליטה. כמו שמלכת הכיתה מסוגלת להפעיל לחץ כמו שאף אחת אחרת בכיתה לא מסוגלת, קבוצות שהצליחו להפוך לאליטה חברתית מצליחות לייצר לחץ חברתי בתוך ועל כל מוקדי ההשפעה, במספר רמות מעל כל קבוצה אחרת. בדרך כלל הן גם מייצרות באופן טבעי הגמוניה, מערכת ערכים שלטת באופן כל כך טבעי עד שזה הופך להיות סטנדרט בלעדי של מה שנחשב ערכי, מקצועי וראוי.
מפגש של אהוד ברק לפני מספר ימים,
מסביר איך שולטים בצורה בריונית במדינה
ד. הקצנה ובריונות
כל הדינמיקה הזו תמיד צמצמה את כוח ההשפעה של הפתק בקלפי של העם. אך כשאליטה ישנה מתחילה לאבד את מנופי הלחץ שלה על המדינה, היא עלולה להפעיל נשק לא קונבנציונלי, סרבנות ומרד צבאי, איומי השבתת המדינה, הקרסת הכלכלה ועוד. זה בדיוק מה שפגשנו כאן בשנה שלפני המלחמה, ועדיין פוגשים. ככל שהיא מאבדת יותר את היכולת שלה להשפיע על ידי לחץ חברתי, היא תנסה להפעיל יותר כוחנות, בריונות ואלימות, כדי להחזיר לעצמה את השליטה.
ה. מפת דרכים לשינוי
אז הנה מפת דרכים אפשרית לתיקון העוולות והעיוותים שאנו כותבים עליהם כאן בקבוצה בחודשים האחרונים: יותר ויותר אנשים עם תודעה ישרה וצלולה, עולם ערכים יהודי-ציוני מגובש ועמוד שדרה חברתי, יהיו שותפים להפעלת לחץ חברתי במכלול מוקדי השפעה: רשתות חברתיות, ערוצי תקשורת, עיתונות כתובה, עמותות, מכוני מחקר, אקדמיה, פקידות ציבורית, איגודי עובדים (עד שיסגרו אותם..), עסקים גדולים, מיזמים חברתיים ועוד רעיונות אקטיביסטיים, עד שיטו את מוקדי הלחץ החברתי למקום נכון. הנה סימן קטן שאתם בכיוון הנכון: מוקדי כוח אותם אתם חפצים להחליף ולשנות יתקפו אתכם, לפעמים בארסיות. אל תיקחו ללב, תמשיכו קדימה. זה ייקח שנים, אך התהליך כבר התחיל. בהתחלה הרבה נחסמים, אך ככל שהלחץ מלמטה גובר, המשקולת מתחילה לזוז. ככל שהיא זזה יותר, החלפת ההגמוניה המעצבת את 'הערכים המובנים מאליהם' מתקרבת.
כדאי להפסיק להיות תמימים ומנותקים מדינמיקה חברתית של מדינה, ומאידך להימנע מנפילה לתחושות של מבוי סתום, אלא להגביר את הלחץ החברתי על כלל מוקדי הכוח בהתמדה ולאורך זמן, והשינוי בוא יבוא
ו. יש שנבהלים מהקיצוניות והבריונות שמוקדי הכוח הישנים מעזים להפעיל. יש המתייחסים לזה כמו סכסוך אנושי מן המניין, אותו ניתן לפתור בפשרות וגישור. יש שמרגישים במבוי סתום. אך האלימות והקיצוניות הן סימנים מובהקים לסוף דרכם. הם מאבדים הם מוקדי הלחץ, מאבדים את כוחם ההגמוני, ולכן הם מקצינים. לא צריך להתקפל, וגם לא להשיב באותו מטבע ולהיגרר לכוחנות נגדית, אלא להמשיך להפעיל לחץ חברתי בכל המוקדים, בהתמדה ולאורך זמן.
ז. ציבור הימין בכלל, והציבור הדתי-לאומי בפרט, התרכז יותר מדי זמן בשדה החינוכי מחד ופוליטי מאידך. אל המרחב הציבורי-חברתי הוא התייחס כאל מקום המיועד למיזמי אחדות ומפגשי התקרבות, ונעלם ממנו חשיבותם של כלל מוקדי הלחץ הקיימים במוסדות של חברה ומדינה אשר חיוניים להזזת המשקולת הציבורית. כדאי להפסיק להיות תמימים ומנותקים מדינמיקה חברתית של מדינה, ומאידך להימנע מנפילה לתחושות של מבוי סתום, אלא להגביר את הלחץ החברתי על כלל מוקדי הכוח בהתמדה ולאורך זמן, והשינוי בוא יבוא.
