בימים האחרונים אנו שומעים מכל עבר, במיוחד משמאל שיח שמדגיש ש כולנו אשמים.
באופן מפתיע ומרגש פתאום ישנה אחווה והבנה שאנו עם אחד. כאיש אחד בלב אחד ממש. (בציניות).
אני רוצה לדייק את הנקודה הזאת.
כשהרגל, היד, הראש או הבטן כואבת אז כל הגוף כולו כואב.
זה וודאי נכון.
ולכל הגוף יש צורך בבדיקה מה חלקו בכאב ובצורך לריפוי.
אבל בשום פנים ואופן זה לא אומר שלכל איבר ואיבר בגוף יש בדיוק את אותה אשמה ואחריות למצב אליו הגענו.
יתכן ורק המזון שהכנסנו אל פינו ״אשם״, או רק המכה שחטפנו ברגל ״אשמה״. ושאר האיברים ״אשמים״ מעצם היותם חלק מהגוף בלבד.
ובנמשל, מה חלקם למשל, של אנשי גוש קטיף שגורשו מבתיהם בטבח הנורא שהתחולל בשמחת תורה ? מישהו מעלה על דעתו להשוות בינם לבין מקדמי אסכולת ״ההיפרדות תביא שלום״ ?
ומה חלקם למשל של אנשי ימין שהזהירו שהסכמי אוסלו עוד יתפוצצו לנו בפרצוף ?
וכי ניתן לומר שיש להם חלק שווה במצב אליו הגענו כמו של אלה שדחפו לכך בכל הכוח ??
זהו שקר גס ומניפולציה מכוערת של אשמים אמיתיים, המעוניינים לחלוק עם אחרים את אשמתם.
זה לא אומר כמובן שצריך להקניטם חס ושלום. ממש לא. כשלאחי כואב, כואב ממש גם לי. כפשוטו.
חלקם הגדול אני מניח בשבר נוראי לאור התנפצות הקונספציה עליהם גדלו.
לכן, כדאי לדייק, כולנו גוף אחד ונשמה אחת ממש ולכולנו יש חלק כלשהו במציאות הזאת, אבל הדגש על חלק כלשהו ולא כולם אשמים באותה מידה.
כפי שקורה במציאות משפחתית בה ילד נופל לתרבות רעה.
סביר להניח שלהוריו יש חלק כלשהו במצב הכואב הזה, אבל לילד עצמו יש אחריות מלאה על מעשיו. ולהוריו, מחנכיו, משפחתו וסביבתו חלק כלשהו.
והדבר השני, זו לא העת לעסוק בכך כלל אין צורך כרגע בעיסוק באשמים, אלא אם כן הם מזיקים ברגעים אלו ממש. אם כן, כדאי לדרוש את הזזתם הצידה מיידית, אבל אם לא, שיפעלו כנדרש ובסוף המלחמה יצטרכו לתת דין וחשבון נוקב. ללא טיוח וללא ייפוי המציאות בגלל אמירות רומנטיות מתקתקות.
הנושא הזה חשוב משום שלאחר המלחמה נידרש להילחם במלחמת הרעיונות והדעות קרב קשוח ולא מתפשר. בין אחים, אבל באופן נוקב.
אבל כעת, כשהתותחים רועמים, כדאי להתרכז בצורך לפרק לאויב את הצורה בכל הכוח. רק בזה.
ננצח !
