בתקופה האחרונה אנו פוגשים הרבה מיזמים משמאל לשיתוף פעולה עם המגזר הדתי הקוראים לאחדות ולתיקון.
כדי לבחון האם הקריאה היא לתיקון אמיתי או להכנעה מתוחכמת, כדאי לבחון האם היא נעשית באופן שוויוני.
להלן נסקור מספר קריאות פלגניות חמורות מאד.
בואו נראה כיצד התייחסו אנשי האחדות לקריאות הללו? מדד ראוי לא ?
מקרה ראשון:
נתייחס לראש מחנה השמאל, רה"מ לשעבר, יאיר לפיד.
לפיד הצהיר כי ייכנס לממשלה רק במידה והשר סמוטריץ' יפוטר ממנה.
להצהרה הזו יש משמעות אחת ברורה: מצביעיו של סמוטריץ' טובים מספיק כדי למלא את בתי הקברות הצבאיים, אך לא מגיע להם ייצוג במוקד קבלת ההחלטות.
קשה לדמיין אמירה יותר פלגנית מזו בשעת לחימה.
האם היה גינוי חריף מצד אנשי האחדות והתיקון?
מקרה שני:
מבוגרי הפקידות הבכירה במדינה, שלא טמנו ידם בצלחת.
בוגי יעלון ודני חלוץ, שני רמטכ"לים לשעבר, הגישו עתירה לבג"צ בטענה שיש להוציא את רה"מ לנבצרות.
נניח רגע בצד את הדיון האם תיקי ה"אלפים" תפורים וכיצד נכון להתייחס אליהם.
האם זה הדבר המאחד שיש לעשות בשעת מלחמה? האם זריעת פירוד כזו מתאימה לשעת חירום?
מקרה שלישי:
אייבי בנימין מארגן כבר שנים הפגנות בתואנות כאלה ואחרות נגד שלטון הימין.
בריאיון ל׳גלי ישראל׳ נשאל בנימין האם הוא מוכן לשלם כל מחיר עבור שחרור החטופים מידי חמאס, וענה תשובה חיובית. המראיין שאל אותו האם מחיר של חמש שנים נוספות בהן רה"מ ימשיך בתפקידו הוא מחיר שהוא מוכן לשלם? אייבי בנימין לא הצליח לענות..
כלומר, הוא מוכן לשחרר אלפי רוצחים לרחובות, הוא מוכן להמר על טבח נוסף, אבל לא מוכן שנתניהו יהיה ראש ממשלה. הוא מוכן להשאיר את החטופים בשבי חמאס ובלבד שרה"מ יועבר מתפקידו.
האם נשמע גינוי חריף וחד משמעי מצד משתתפי ההפגנות שבנימין מארגן?
מקרה רביעי:
סתימת פיות. השרה אורית סטרוק נאמה בפני תלמידי מכינות קדם צבאיות ובני שנת שירות לאומי. חלק מהמשתתפים הפריעו שוב ושוב ומנעו מהשרה להשלים את דבריה.
האם סתימת פה של נבחרת ציבור ושרה בישראל היא מעשה מאחד? מתקן?
ומה עם גינוי אולמרט, ברק, שקמה ברסלר, מתן וילנאי ועוד רבים?? דממה.
נסו לחשוב לפי התגובה או בעיקר חוסר התגובה למקרים הנ"ל, האם הקריאה לתיקון ולאחדות היא אמיתית או שמא היא נועדה להמליך עלינו את הבחור מהדוגמה הראשונה.
