העולם ה'מוזר' של הקמפיינים: אומנות השימוש (הציני..) בערכים נעלים

יש הרבה מה להרחיב בשלושת הנושאים עליהם שאלתי, כרגע אתייחס לנושא אחד המשותף לשלושתם, עולם הקמפיינים.
א. מה המטרה האמיתית של חיזוק אנשים בעת צרה? קל: החיזוק הוא המטרה עצמה.
מה המטרה של שיח מחבר ומגשר בעם ישראל? שוב, קל: החיבור הוא המטרה עצמה.
מה המטרה של סיוע לחיילים? הבנתם.

ב. עולם הקמפיינים הפוליטיים עובד די הפוך.
יש מטרה מעשית מאוד, שנויה במחלוקת, אותה רוצים להשיג.
כדי לרתום אנשים רבים ככל האפשר, פותחים דסק לכל קהל שרוצים לרתום. בונים לאותו קהל תיק מסרים מרגש עד דמעות, עם הערכים הכי מקודשים לאותו קהל (נניח 'אין מצווה גדולה כפדיון שבויים').
אחרי שרתמת אותם לעגלה, משתמשים בכוח שקיבלת מקולם ונוכחותם (אין צורך בידיעתם ואישורם..) ונוסעים אל היעד אליו רצית להגיע מלכתחילה (נניח סיום המלחמה וכל עסקה בכל מחיר, או בחירות).
אנשים טובים מגיעים, מתרגשים, יש אנרגיות טובות, אומרים דברים יפים, מזדהים, תומכים, אוכלים טוב, מצטלמים, ואז המנצח על הקמפיין אורז יפה הכל ונוסע אל המטרה שלו.
זו לא קונספירציה, זה פשוט מניפולציה פסיכולוגית מובנית בתוך המקצוע, מקצוע שהיסטורית כנראה הומצא על ידי האחיין של פרויד לפני כמאה שנה (בעזרת התורות של דודו היקר…)
כל דבר יכול להיות חלק מקמפיין עם מטרות לגמרי אחרות ממה שהתכוונתם, גם תפילה מרגשת בכותל…

ג. לא צריך לחיות בחרדות ולחפש קונספירציות. פשוט תשאלו ותבדקו מי הגוף המארגן ומה היעד הסופי שלו.
הנה כלל האצבע בכל מיזם עם מטה ויח"צ: גם אם קרון הנוסעים אליו הכניסו אתכם מלא בשיעורי תורה, דגלי ישראל ואנשים ממש טובים, תמיד תשאלו ותבדקו למעשה מי הנהג של הרכבת ולאן היא בדיוק נוסעת!
אם התשובה מעורפלת, ואולי היא לא בדיוק מתאימה לתפיסה שלכם, תבקשו לרדת בתחנה הבאה, תודה.

ד. השאלה איננה רק מה המסרים או הפעילות שעושים בכיכר החטופים (גם חשוב..), אלא מה המטרה הציבורית פוליטית העיקרית אליה חותרים במטה המארגן? תבדקו בעצמכם בפרסומים, בפעילות הפוליטית ובעצרות. סיום המלחמה וכניעה? אם כן, אני לא שם, גם אם ארגנו את התפילה המרגשת של השנה.

ה. הרבעון הרביעי.
השאלה איננה רק האם יש ברבעון אנשים טובים (יש), וגם לא רק האם יש דיבור כנה על הפיל שבחדר: הזכויות הפוליטיות של הימין הישראלי (שאלה קריטית שצריכה בדיקה כשלעצמה, ונרחיב פעם אחרת). מעבר לשתי השאלות האלה, יש כאן גוף מאוד מאורגן עם מטרה הרבה מעבר למפגשים מקרבים בין חלקי העם, שיח מכבד ואנרגיות טובות. יש דיבור על הקמת מרכז כובד פוליטי חדש. יש שם התלבטות האם להקים מפלגה. זה גלוי ומוצהר.
לאן הרכבת הזו נוסעת? מה התחנות הבאות?
תצורה חדשה של מפלגת יש עתיד מודל 2013? בני גנץ עם יותר אנרגיות?
והאם המפגשים הם חלק מקמפיין בלי שידעתם?
תבדקו בעצמכם, אבל דבר אחד אל תעשו. אל תחשבו שהחיבורים ואוירת האחדות הם המטרה. הם חלק ממטרה אחרת שטרם מומשה. זה לא סמינר גשר, זה פוליטיקה.

ו. התרומות של אחים לנשק.
פה הקמפיין היה הרבה יותר שקוף, ציני ומכוער, ובכל זאת רבים נפלו בפח של 'חיבוקי' עם חבורת בריונים שבנו קמפיין על הראש של החיילים.
יש ביטוי חז"לי ידוע שתפור במיוחד ל'אחים לנשק'. 'קרדום לחפור בו'. הוא ניכר בכל מעשה טוב שעשו בהנהלת אחים לנשק. כל הסיוע היה חלק מקמפיין בניית תדמית של מצילי המדינה ביום שאחרי.
הכל נבנה כדי לייצר לגיטימציה לחזרה לאנרכיזם ('הקמת מיצגים' בשפת ה'נאורים'…) ביתר שאת עם גב יותר גדול, ולכפות בחירות בכוח, והכל התפוצץ בדיבור המנופח (מצורף למטה) של ראש הכנופיה אל מנחם קלמנזון (מכל האנשים! האירוניה התאבדה!). את הקופון של 'הצלנו את המדינה' הוא ניסה לגזור דווקא מול אחד הגיבורים האמיתיים של שמחת תורה!

עם האנרכיסטים לנשק לא צריך להתאחד, אלא להרחיק. השימוש הציני להחריד במילה אחים פוגע ופותח את פצע הפילוג יותר מכל דבר אחר.
אם ערכים מקודשים כמו חיזוק אנשים בצרה, אחדות, הבנה הדדית, יקרים לנו, צריך לשמור אותם מכל משמר ממטות יח"צ וקמפיינרים שמנצלים אותם ואותנו למטרות פוליטיות לא מוסכמות ואף מקוממות ומזעזעות. הפיכחון הזה ישמור הוא זה שישמור על ערכים אלה המקודשים לנו!