עקרון ראשון:
בהכללה גסה, המאבק הגדול שאנו בעיצומו בשנים האחרונות עבר משאלות של ימין ושמאל בטחוני, ארץ ישראל, ׳שטחים׳, ׳כיבוש׳ וכד׳, למאבק על זהות. מדינה יהודית אל מול מדינת כל אזרחיה.
וודאי שעדיין ישנה מחלוקת נוקבת בהקשר יו״ש, אבל הנושא הזה הפך משני. (ועדיין אסור להזניח את הטיפול בו כמובן).
הנקודה הזו היא קריטית להבנה משום שהיא מחלקת מחדש את ׳השחקנים׳ במגרש החברתי והפוליטי.
הסוגיה הזו רוחשת לא רק במדינת ישראל, אלא בעולם המערבי כולו.
בשאלות של זהות, החברה החרדית למשל, היא שותפה אסטרטגית לגמרי במאבק הגדול.
ואילו תומכי יו״ש מובהקים שאינם מבינים שזירת ההתרחשות העיקרית ״קצת״ זזה, יכולים להתרגש ולהתרשם מהכשרה (לכאורה) של היישוב אביתר ולא להזדעזע עד עמקי נשמתם משת״פ עם מפלגות מרצ והעבודה המחריבות את הזהות הלאומית, המשפחתית והאישית.
עקרון שני:
המפעל הגדול של הפרוגרס, לא רק פה בישראל, הוא מפעל שבא להפקיע את ריבונות האזרחים ובחירתם בקלפי, והעברת הסמכות לגוף מומחים בלתי נבחר כמו בית המשפט העליון או גופים בינ״ל אחרים.
מדינות לאום הן מגונות והעם שבשדות נתפס כנבער מדעת. ‘בבונים׳, או ׳ביביסטים׳ מכנים אותם בלעג ושחצנות. הציבור הזה- המסורתי, הדתי, החרדי והחילוני לאומי, לא שייך ל׳ציבור הנאור׳ כלשונו של אהרון ברק.
גם אם הוא חילוני, ד״ר לפילוסופיה אשכנזי אבל ימני. ימני, כלומר לאומי, נתפס כפרימיטיבי. זו ממש מכפלה באפס. הכל נהיה אפס..
בהקשר הזה ספרו של גדי טאוב ׳ניידים ונייחים׳, הוא ספר חובה.
את תפיסת הפקידות (הרמטכ״ל, המפכ״ל, המנכ״ל, היועץ המשפטי וכד׳) כעליונה על נבחרי הציבור ביטאה באופן פשוט דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועמ״ש מנדלבליט, בספרה ״בירוקרטיה כפוליטיקה״: (כדאי לשבת לפני הקריאה).
"…המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה.
תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי".
תקראו שוב. שחור על גבי לבן.
עם תפיסה כזו, שיש לה מקורות פילוסופיים וותיקים, אין פלא שלא מעירים ראש ממשלה ושר ביטחון לפני אירועי שמחת תורה, אין פלא ששר משפטים מרגיש עציץ במשרדו, וגם אין פלא שפקידים משחררים מחבל המכונה ״מנהל בית חולים״ ועוד שלל תופעות, מעשים שבכל יום.
רק אחרי הפנמת שני העקרונות האלו ניתן לבחון ולחוות דיעה על מה שמתרחש פה בארצנו.
ובמידה רבה, רק בהרחבת ההבנה הזו, תלויה התקדמותנו והתיקון ההכרחי הנדרש פה.
העם הולך ומבין את הסוגיה הזו.
והעם שיצא מעבדות לחרות עולמים, עוד ישתחרר מטבעת החנק הזו.
במהרה בימינו אמן.
