השתיקה הרועמת !!!

אדם שהתורה ותלמידי חכמים יקרים לו, לא יכול כנראה לצאת מהמאמר הזה ״נקי״ לגמרי.
ומצד שני לא בטוח שלשתוק זו אופציה בימינו.
במדינת ישראל ישנן סוגיות מהות רבות עליהן ראוי להתווכח.

אבל על סוגיה אחת צריכה להיות בחברה הסכמה מקיר לקיר, של כל חברה, אפילו תהיה הפרימיטיבית ביותר, קל וחומר אם היא חפצת חיים, בטח אם היא רוצה להיות ׳חברת מופת׳, כפי שאוהבים לומר הגורמים הכי בריוניים במדינה. (משמעות ה'מופת' הוא כמובן כפי שהם יקבעו).

אמש אירע אירוע מכונן של ניסיון התנקשות בנשיא ארה״ב.
המתנקש הזה, אינו ׳מחבל בודד׳, הוא גדל בחממה תרבותית מסוימת.
ללא האטמוספירה הזאת אין כמעט מה ללמוד מהאירוע הזה למעט צדדים טכניים של סידורי אבטחה בלבד.
על משמעות תת התרבות הזאת הרחיב אתמול עזרא היימן בדבריו.

ברצוני להאיר נקודה נוספת בהקשר האירוע הזה.
אתמול פורסם סרטון קצר שתיאר בתמצית שבתמצית, את רמת האלימות המוכוונת כלפי ממשלת ישראל בכלל ונתניהו בפרט.
כל מי שעוסק במרחב הציבורי, לא הופתע כלל.
הדברים ידועים ומפורסמים. זה כבר עניין שבשגרה לגמרי.

המרחב הציבורי בו אנו חיים הפך להיות אלים, מאוים ומסוכן לחיי ראש ממשלת ישראל כפי שלא היה בעבר.
וכאן מהדהדת בקול רם השאלה הגדולה:

היכן הם כל אנשי הרוח שייצאו נגד התופעות הבזויות הללו ?
מה מלמדת אותנו השתיקה הרועמת הזאת ?
האם הדבר נובע מחוסר ידע ? מחנופה ? מפחד ? מחוסר רלוונטיות ?
אם במציאות בה חיי ראש ממשלת ישראל מאוימים, אנשים מוצאים את עיקר מרצם במעגלי שיח והידברות במקום בגינוי חריף של התופעות הללו כתנאי מקדים לכל מפגש, משהו פה רקוב לגמרי.
ויותר מכך,

לצערנו אין ציפיה מפוליטיקאים ציניים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית שיגנו את הדברים.
הם בכלל טוענים שהכל ׳פייק׳, זה הרי משרת אותם.

לצערנו אין גם כל ציפייה מהתקשורת, ראשי האקדמיה ו׳אנשי רוח׳ שכבר הסבירו לנו כיצד הם רואים את המחנה הלאומי המשיחי והגזעני, שיגנו באומץ.
אבל יש ציפייה אחת בלבד. ציפיה מאנשי רוח, רבנים, תלמידי חכמים, רבני קהילות ועוד.
עליהם מוטלת החובה ׳לקרוא לילד בשמו׳.
לא מדובר באנשי מעשה, אלא באנשי רוח, מהם מצופה דבר אחד בלבד, אבל הכי חשוב שיש, לברר את הסוגיות עד הסוף ולומר בנחרצות את דעתם בנושא.
כי הרי הפרקטיקה היא לעולם תוצאה של התיאוריה.

שתיקה במקרה הזה, לאחר שבמקומות אחרים התגלתה מוטיבציה גדולה לדבר, מעידה על משהו לא עד הסוף תקין. בשפה מכובסת.
קחו למשל ארגון מסוים שהוקם לאחר רצח רבין ז״ל ב1995.
האם לאור זאת לא ראוי ומתבקש שנשמע גינוי וביקורת לדברי הבלע כלפי נתניהו?
האם לא מצופה שתושמע מחאה אמיצה נגד כל התופעות הללו מבלי ליצור סימטריה חנפנית ? (בסגנון ׳אנו מצפים מכל הצדדים לכבד וכו׳).

במציאות בה בריונים רואים שדבריהם מתקבלים כלגיטימיים ואינם מגונים בכל במה, אין לצפות שדברים ישתנו.
אבל לפחות דבר אחד ראוי שישתנה והוא בירור אמיץ של ׳האמת׳ בתוך המחנה הלאומי פנימה.
קריאה ברורה ונחרצת נגד השפלות שבדברים הללו והצורך הדחוף בשינוי המגמה.

עד שזה לא יקרה, שכל אחד יסיק מהשתיקה הרועמת הזאת איזה מסקנות שהוא רוצה.