׳בגדי המלך החדשים' הוא סיפור המציג לראווה כיצד אנשים הולכים אחרי הכלל בעדריות מגוחכת ובחוסר עמוד שדרה.
הסיפור ממחיש כיצד לחץ חברתי גורם לאנשים לנהוג באופן הפוך מהאמת הפשוטה לעין כל בשל החשש להיראות חריגים – וזאת בזכות ילד אחד קטן ותמים שצעק והכריז: "המלך הוא עירום!"
א.
מרדכי דוד אינו מייצג את הימין. הוא מייצג בסך הכל את השכל הישר, האמת והדמוקרטיה.
אם היועמ״שית קבעה באיוולת ובחוסר אחריות ש״אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי״, אז גם לו מותר.
אם המרחב הציבורי רווי באנרכיה בזכות 'שומרי הסף' – הישארות בבית והשארת המרחב הציבורי פרוץ אינן מוסיפות סדר, אלא מלבות את האנרכיה.
כשמישהו פורץ לביתך והמשטרה מסרבת לטפל, פעם אחר פעם – אתה לא ניגש לפורץ עם פרחים, אתה פועל לפי כללי ההתנהגות שהוא עצמו קבע.
מי שבטהרנותו מזדעזע מזה, שישאל את עצמו כיצד היה נוהג לו היו עבריינים פוגעים בשיטתיות בבני משפחתו.
מרדכי דוד אינו פועל מתוך זעם עיוור. הוא דווקא נראה מחויך לגמרי ופועל עם דופק נמוך ומתוך היגיון מוסרי פשוט. הוא חוסם, וזהו
ב.
ההקשר
כשאין הֶקשר, הכול נראה פרובוקציה. כשיש הקשר, זו אולי אפילו תגובה מאוחרת מדי ומעטה מדי.
לא שכחנו את שריפת הצמיגים, ניפוץ השמשות, חסימת הכבישים, השבתת בתי החולים, הזלזול בחיי אדם ‘מהצד הלא נכון'. זהו ההקשר, ופעולותיו של דוד ייבחנו אך ורק בהקשר הזה.
ג.
היריב קובע את כללי המשחק (ואז מזדעזע כשמשחקים לפיהם)
כל ילד מבין זאת, ורק אליטות מתעקשות להתעלם ממנו וטהרנים להזדעזע ממנו:
כללי המשחק נקבעים על ידי מי שמוכן להפר אותם ראשון, בלי לשלם מחיר.
ברגע שהובהר שמותר להתנהג בפראות – מי שממשיך לשחק לפי חוברת נימוסים אוטופית אינו מוסרי יותר.
להבדיל, זוהי אותה פרקטיקה של אויבי ישראל היורים לתוך ריכוזי האוכלוסייה שלנו ומתחבאים מאחורי האוכלוסייה שלהם, ומצפים שכוחותינו יפעלו בעדינות כרוקחים בבית מרקחת. אימוץ כללי המשחק הללו הוא האנטי-מוסרי.
ד.
תפיסה מוסרית – לא התפרעות ולא אלימות
חשוב לדייק:
מרדכי דוד אינו פועל מתוך זעם עיוור. הוא דווקא נראה מחויך לגמרי ופועל עם דופק נמוך ומתוך היגיון מוסרי פשוט. הוא חוסם, וזהו.
אם החוק לא מגן, אם המערכת מתעלמת, אם הכללים נאכפים רק כלפי צד אחד, הרי שהתנהלות אחרת מזו של מרדכי דוד הופכת לשיתוף פעולה ולהפקרת חיי אנשים לבריונות מעונבת.
זוהי לא 'קיצוניות', זוהי מוסריות אזרחית פשוטה, גם אם אינה פוטוגנית במיוחד.
ה.
“פעיל ימין” מול "ניצול שואה" – אומנות ה'מסגור'
המסגור של מרדכי דוד כ”פעיל ימין” הוא תרגיל רטורי זול, אבל יעיל.
כך לא צריך להתמודד עם שאלות מהותיות, כגון: האם הוא צודק, האם יש עוול, האם הכללים הוגנים. מספיק להגיד “ימין” — והדיון נסגר.
אהרון ברק הוא אכן ניצול שואה. אך מה עם ניצולי שואה מהצד 'הלא נכון'? האין גם הם ראויים להגנה ולכבוד?
נסו לדמיין את המסגור הבא:
'פעיל זכויות האדם' מרדכי דוד חסם את רכבו של 'אבי המהפכה המשפטית', אהרון ברק, לאחר שכלו כל הקיצין להחזרת הסדר הציבורי על כנו.
ו.
אתוס "יפי הבלורית, התואר והדיבור הנכון"
מעצבי התודעה במדינת ישראל מסרבים להפנים את השינוי החברתי העמוק המתחולל. הם עדיין מאוהבים בדימוי אחד:
האזרח הלגיטימי הוא לבן, משכיל, רגוע, עם עבר 'נכון' וקול 'מאוזן'.
מי שלא נראה ונשמע כך, לא זכאי להשתתף במאבק.
מי שמפריע, 'לא מבין את הדמוקרטיה'.
מי שלא שומר על כללי הנימוס שנקבעו עבורו על ידי הוועדה מ׳הצד הנכון׳, מן הסתם אינו מוסרי.
מרדכי דוד שובר את הדימוי – ולכן הוא מפחיד יותר מכל סיסמה.
'מי התחיל' היא לא שאלה ילדותית. היא שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה
ז.
חלוקה חדשה: לא ימין ושמאל, אלא עבדים ובעלי נפש חירותית
כאן עובר קו השבר האמיתי:
מצד אחד — מי שמוכן לקבל כל התנהלות, כל עוול, כל השפלה, ובלבד שהכול יישאר 'מנומס' ו'ממלכתי';
מצד שני — מי שמבין שיש להסתכל למציאות בעיניים ולא להיות שבוי בקונספציה.
דרושה התנהגות אחראית ומותאמת לכללי המשחק, גם אם אינה מצטלמת טוב. לא כזו המנותקת וחיה בסיסמאות טהרניות, כשבפועל היא ממשיכה לקדם עבדות.
ח.
'מי התחיל?' — שאלה שמפחידה רק את מי שיודע את התשובה
'מי התחיל' היא לא שאלה ילדותית. היא שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה.
אם אתה דורש מאדם להגיב תמיד באיפוק, אבל לעולם אינך בודק מי יצר את המצב, אתה לא שומר על מוסר, אתה שומר על היררכיה וחוסר צדק. אם ילדך סובל בגן הילדים מהתעמרות ואלימות שיטתיות ומעז להחזיר חזרה מכה נמרצת, אבוי לגננת שתאמר "לא משנה מי התחיל".
זה משנה ועוד איך.
ט.
שאלות פתוחות
מדוע נזקקנו למאות המילים המיותרות הללו כדי להסביר דברים כה פשוטים?
כיצד אירע שאדם המבקש להחזיר את הסדר על כנו ורק מגיב לאנרכיה, מואשם בגרימתה?
מה הדבר מעיד על הממהרים לגַנותו?
מה זה מעיד על הדמוקרטיה במדינה?
י.
"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"
בקור רוח וללא אלימות. ועם חיוך גדול.
ככה בונים חירות!
