שנת מלחמה עברה עלינו, ומסתבר שההתנגדות לרפורמה בשנה שקדמה לה הייתה רק צורה אחת של דה לגיטימציה לעצם קיומו של שלטון ימין, המלווה כל החלטה כמעט בכל נושא – חוץ, ביטחון ופנים.
האם יש מוצא למצב זה? האם ניתן להיות 'המבוגר האחראי' ולנסות להתעלם, או לחלופין לפייס?
האם למעגלי שיח ולמיזמי אחדות יש יכולת לפתור את הבעיה הזו?
